רקע:
ב-1951 הוקמה חברת "תעשיות מחצבי ישראל", התקופה - צנע או במילים של היום - נאדה. אין כלום.
כדי להבין מה היה אז ניקח כמה שנים אחורה, עוד באמצע שנות ה-40 השלטון הבריטי שמעולם לא היה ציוני במיוחד היה מודאג מאד ש-40% מתושבי תל אביב עוסקים במסחר מה שנקרא "סוייחרים ומעאכרים" ביידיש, אנשים שכל תועלתם לשים כסף בכיס בלי ליצר תשתית אמיתית לביסוס הארץ.
המצב בתל אביב השפיע על כל הארץ, הבריטים עזבו ב-1948 וב-1949 הגיע הצנע, מה זה צנע? אין אוכל, אין מה לגדל, אין למכור לחו"ל, רוצה לאכול? תביא תלושים. הכי מחנה מעבר בתקופת פוסט השואה.
סיפורים ותירוצים היו בלי סוף, למשל: אין תשתית, עליה עצומה של עולים ופליטים, מלחמת העצמאות שדרשה משאבים ועוד סיפורים. התשובה במילה אחת - חארטה.
העסקנים והמעאכרים דאגו לתחת של עצמם ולא לכלל. התוצאה שנות סבל בהן נדרשה עבודת שיקום ובנית תשתית בלי אמצעים.
יחד עם זה, השלטונות התחילו להסתכל ימינה שמאלה איך לעשות כסף אמיתי ולהביא מט"ח מחו"ל, מדינת ישראל התברכה בכמה אוצרות טבע כמו מינרלים ומחצבים מאזור ים המלח והערבה ששנים רבות קודם לכן הופקו ונשלחו דרך נמל חיפה.
חברת מחצבי ישראל ריכזה את הפקה המינרלים ותחתיה קמה "מפעלי תובלה" שעד היום עברו בה 563 משאיות. בואו נסתכל אחורה.
ההתחלה
3 משאיות מחצבה מדגם יוקליד - Euclid - הובילו את העפרות בתוך המחצבות וקיבלו 'מספרי דלת' זאת אומרת מספר פנימי של החברה שאינו מספר רישוי, מספרים אלו היו "1" עד "3".
לאחר מכן הוחל ברכש משאיות סמי טריילר להובלת המחצבים לנמלי חיפה ואילת כך הגיעו 3 אוטוקאר - Autocar - עם 3 סרנים דהיינו 6X4 שקיבלו את המספרים של היוקליד וכך נוצרו "1", "2", "3" חדשים.
הרכש הבא, אוטוקאר בתצורת 4X2 דווקא.
ראשונים הגיעו ב-1 ליוני 1952, הדגם ככל הנראה DC100, מנוע קמינס 12 ליטר, 165 כ"ס בסך הכל, וגיר ספייסר 5/3. בעצם אלו שני גירים מחוברים, ראשי עם 5 הילוכים בידית אחת ועוד 3 בגיר משני:
Low -Dircet - High. הגיר הזה סחט קללות מהנהגים בגלל חורים עצומים ביחסי ההעברה הנמוכים, מה שדרש וירטואוזיות כמו השחלת ידיים דרך ההגה והעברת שתי ידיות יחד.
ממספר 16 בא גיר ספייסר 5/2 עם יחסי העברה משופרים וגם מנוע קצת חזק יותר. ככל הנראה 180 כ"ס, בבסיס אותו קמינס ממלחמת העולם שניה בנפח 12 ליטר, טורבו עדייו בגדר שמועה, מה שהיה בעצם סופרצ'רג'ר נכנס מאוחר יותר ועל זה בהמשך.
למרות המפרט החלש ביחס להיום לא ריחמו על המשאיות ועל הנגרר העמיסו 30 טון, דומה למשקל המותר כיום על נגרר 3 סרנים עם כריות אוויר וגורר חזק ומאובזר. נוסיף שלא היו מזגנים, מאוורר, רדיו, מה כן היה? כלום. בצד הבטיחותי גם אגזוז ברקס לא היה.
הרקע לבחירת האוטוקארים היה די ברור, משאיות אלו שמשו לעבודות קשות בחיפושי נפט, שדות גז וכאלה מקומות מאתגרים, הנגררים של אז היו עם שני סרנים ללא מערכת הרמה הידראולית.
האוטוקארים לפחות עד מספר 50, הגיעו עם צלחות ריתום תוצרת ארה"ב שישבו על כריות גומי, כריות אלו נטו לקבל חופש, וקרה כמה פעמים שהצלחת נתלשה תוך כדי נסעה והנגרר נשאר מיותם על הכביש, צרה נוספת באה מההתקן שנועל את הקינג פין של הנגרר לצלחת הריתום, ההתקן - מן ממוט מתכת היה נשבר או משתחרר וגרם להתרה לא רצונית של הנגרר על הכביש, נזכור שהתנועה דלילה בימים ההם כך נחסכו תאונות.
כשיש ביקוש בא פיתרון, מי שזיהה את הבעיה והציע פיתרון לצלחות ריתום משופרות היו חיים קליין בעל מסגריה עם ראש יצירתי במיוחד (כיום ח. קליין חלק מחברת תעשיות רכב נצרת עילית) ואהרונצ'יק קריבוי, לימים בעל חברת "הידרומכניקה" בבאר שבע ושותף במפעל "מתכת נגב", גם הוא בעל ידיים טובות וראש מתאים, שניהם הציעו צלחות ריתום משופרות למפעלי תובלה וללקוחות נוספים וכאן היה תיקון היסטורי קטן כאשר משאבי מדינה הופנו לתעשיה המקומית.
אוטוקאר סינגל מספר 15 עם מיכלית מים. עם הזמן מפעלי תובלה התפתחו לכיוונים נוספים כמו הובלת מים משדה בוקר למיכל המים הגדול שנמצא על הרכס מעל העיירה מצפה רמון.
עוד יישום לאוטוקאר סינגל - משאית תהלוכות, הרבה לפני מצעדי הגאווה.
אוטוקאר 46 היה מעורב בתאונה והוחלף בחדש שירש את המספר 46.
(מקור: יעקב פסח, אביו שלמה פסח נהג על ה-46 החדש)
הסבות
מספרי 6,9, 10 הוסבו במוסך מפעלי תובלה למשאית קירור, מספר 11 להובלה כללית וירקות.
השאסי נחתך, הותאם, הכניסו רלסים, ריתכו, גל ההינע עבר התאמה ובכלל - זה נראה כמו לגו שלח גדולים. אגב, כיום צריך סוג של נס כדי לקבל אישור שינוי מבנה דומה במשאית.
משאיות אלו היו עדיין בשירות ב-1974, 22 שנה אחרי כניסה לשירות והרבה אחרי יציאה משירות של הסמי טריילרים מאותה סדרה.
תמונות
___________________________________________________
תודה: ותיקי מפעלי תובלה נהגים ועובדים:
מתי כהן, נהג במפעלי תובלה 1953-1958, ועד פרישתו ב-1994 עבד כבוחן ראשי מפעלי תובלה.
נחמיה כץ.
יוסי שבתאי.
עמוס שבתאי.
טוטי.
מאיר סגל.
זהר כהן.
ערן הלפרין ז"ל.
ועוד טובים שעזרו:
ד"ר אביתר רייטר, היסטוריון ומתעד תחבורה בישראל
אבשלום רביב.
יוסי קריבוי.
יעקב פסח.
רוני שרון.
רונן קלישר.
יוחאי שנער Israel Motor Industry.
ט.ל.ח. אם שכחתי מישהו.
___________________________________________________________
