קטרפילר 229. י.ש. שיינפלד תשתיות ופיתוח בע"מ

Caterpillar 229

1990 Model.

10,130 hours.

Owner: Y.S. Shenfeld .

Walk arround

From Operator cab

Working

הלביא שהמריא

לקבוצת תעבורה היה צורך לגורר כבד וייעודי, עם כל הכבוד למאק DM800 ויש כבוד, המטענים כבר שקלו המון, והפיתרון הכי טוב זה רכב ייעודי, הדבר הקרוב ביותר בנמצא היה רכב צבאי לשעבר, אינטרנשיונל XM532E2. 

מנוע אינטרנשיונל 375 כ"ס

בהמשך הוחלף המנוע ל GM V8 92T  חזק יותר שנלקח משופל מישיגן -michigan clark - שהיה של כפר גלעדי ועלה השמימה בשריפה, המנוע נשאר שלם וזכה להתקנה מחודשת.  

עוד בחבילה  גיר קלארק  פאואר שיפט 4 הילוכים וטורק קונברטר עם נעילה היו ממש במקום במקום גיר ידני ומצמד במשאית סטנדרטית. נזכור שכלי כזה מבויל מאות טונות ועדיף כמובן להשאיר את ההנעה מגיעה לכביש כל הזמן. מעבר לטעות אפשרית בשילוב הילוכים של הנהג שגורמת נזק לרכב. 

הסרט

 מספנות ישראל, חיפה. הובלת גוררת במשקל 700 טון למבדוק. הלביא מקדימה. 

הובלת בואינג 707 לשטח 

 תא הנהג של הלביא כיום..

 טורבינה 400 טון

תמונות באדיבות צביקה רובין (משמאל) שתכנן וביצע לתעבורה את מרבית ההובלות החריגות, על הדרך צבר קילומטרז' גדול על הלביא. 

it's XM532E2  military heavy transporter er, converted to civil use by TAAVURA  group. 

This one of it's kind truck named after Mr. David Lavi, God rest his soul. 

it was made by International Harvester for military use

origin IH 375 HP engine replaces with DD V892T or V871T. 

Gearbox- Clark 4 speed power shift. 

Diffs: Clark

Final Drive: IH

Tyres: 1,400 X 24

Weight: 17.5 ton

ויקינג של מרכבים מחכה לנוסעים

טיול מאורגן
פעם  אוטובוסים היו רכוש חברות פרטיות או קואופרטיבים להובלה. קיבוץ, מושב או אדם פרטי שרצה לחסוך  הזמנת אוטובוס הסב משאית רגילה להובלת נוסעים. ביננו לא מאד מסובך והרשויות של אז היו סלחניות מאד במה שקשור לנוחות ובטיחות נוסעים. 
מה נדרש - התאמת ארגז עם מדרגות נשלפות בקצה וספסלים, רוב המשאית היו מצוידות גם כך בסולמות ובגג ברזנט כך שהתקבל אוטובוס לחסכנים. זהו. 
היתרונות ברורים, המשאית הותאמה לנוסעים בעבודה של שעה פלוס, תלוי כמה אנשים עבדו בהתקנת האיבזור, בימים רגילים פרקו את הספסלים ויש לנו משאית רגילה. סוג של רובוטריק.  

הויקינג האחרון
אחד הפריטים האחרונים שהוביל נוסעינו ונותר שלם אחרי גל השחיטות שעבר על על כל מה שדומה לברזל בארצנו, עומד אי שם ומחכה לשיפוץ - וולבו ויקינג L485  או בשמו המלא  L48508.
הויקינג שלנו יוצר בשנת  1959 כחלק מסדרה מהשנים 1955-1965 יש לו מנוע דיזל כמובן, נטול טורבו מדגם  D67 בנפח 6.7 ליטר שסיפק 125 כ"ס צנועים מאד כיום אך מספיקים אז להזיז רכב שמשקלו הכולל 14 טון במהירות סבירה לגמרי. לויקינג תיבת הילוכים סינכרונית 5 הילוכים שהיתה ובכן בגדר חידוש מבורך, באותם ימים רק סקניה הציעה גיר סינכרוני דומה בצורה חשודה. מי אמר ריגול תעשייתי?  חוץ מזה  עוד "חצי מהלך"  בסרן האחורי שמשתלב תוך כדי נסיעה עם כפתור בלוח מחוונים  או ליד ידית ההילוכים, כך שהתקבלו 10 יחסי העברה. 
רוב שנותיו הויקינג עבד יד ראשונה אצל אדון שרעבי מעיר התפוזים רחובות, בשגרה הוביל סחורה ומכלי פרי הדר, בימים מיוחדים הוביל סחורה מסוג אחר - הורים וילדים מרחובות לחוף הים בפלמחים. יש ילדים שקצת גדלו מאז שזכו להגיע תחת גג הברזנט של הויקינג לים, אחד מהם הוא דב קרדו, בעל הרכב הנוכחי יד שניה בסך הכל.  

הקשר הישראלי
הקשר לישראל עובר דרך מרכבים. החברה שמרכיבה אוטובוסים, בנתה את תא הנהג של הויקינג ב-1959 ,וכיום 'מרכבים' חלק מקבוצת מאיר יבואנית וולבו והנה הלופ נסגר. רכב נוסעים תוצרת מרכבים. 
צריך להבין שאז חלק מהמשאיות יובאו מחו"ל כשילדה בלבד ללא תא נהג בדומה לאוטובוסים כיום, מתוך מחשבה צודקת לתת פרנסה למפעלי ההרכבה בארץ. 

השיפוץ
למעשה הויקינג שלנו במצב מכני מציון, נסע עם טסט וביטוח בנמשך שנים רבות וכאשר האדון שרעבי התבגר והפסיק להוביל, פשוט עשה ממנו פרייבט ושייט בכבישי השפלה בנסיעות מנהלתיות.

יש לנו עניין מיוחד להחזיר את הויקינג לכביש, עם ספסלים, סולמות, גג ברזנט וכמובן שלט נוסעים. כיום כאשר יש הקלות במתן רישיון אספנות לרכב כבד זה אפילו מתבקש וחובה. יש רישון רכב מקורי, רצון יכולת ומחפשים אנשים וגופים שיעזרו במשימה הקלה.. 

פרטים
דב קרדו 
נייד:
054-7876562

גיא אדליסט 
נייד: 
054-4816755
guy.edelist@gmail.com

מקדימה, שלם יפה וקבינה ייחודית של 'מרכבים'.

מאחור- סולמות עליה מתקפלים , חצאי דלתות לכנסיבה נוחה לארגז.

מפנים

מאיר דיזנגוף - האיש והכבאית

הכבאית "מאירה" הגיעה לתל אביב אחרי שריפות רבות שלא היה להן פיתרון מלבד סוס ועגלה.
השנה 1935 והגיע הזמן להתקדם ואז נרכשה בלונדון כבאית מותקנת על שלדת אלביון FE-35.
 באנגלית- Albion FE35 לעניות  דעתי הקידומת FE מסמלת Fire Engine- כינוי מקובל לכבאית.


כתבה מקיפה ב-  Israel Motor Industry של יוחאי שנער
http://israelmotorindustry.org/albion-merryweather-1936-tel-aviv/

יצרן מרכב הכבאית-Merryweather & Sons מלונדון



תודה גדולה לליאור טהרני ומוטי יחזקאל ולצוות מכבאות והצלה על המאמצים לשימור הרכב.

הכבאית יצאה משירות בתחילת שנות הששים, נסעה פעם אחרונה ב-1975. היות ועמדה תחת גג ניצלה מפרעות הזמן חלודות וחולדות ואתם יודעים מה, גם מחולרות מהסוג שמנסה לשחוט ולחמוס כל דבר בעל ערך.
פירוק ג'וזונים של ראש המנוע והרמת הראש היו קלים מאד במפתיע, הברגים סגורים טוב ונפתחו ע"י רצ'ט 3/4 המדיה הנוכנה של ההתנגדות , זאת אומרת שלא ניסו לפתוח או לפרק, בתחושה שלי סגורים ע"פ מומנט מקובל בראש מנוע בגודל דומה.
את גל הארכובה סתובבנו עם לום שהכנסנו לצד שיני גלגל התנופה, הבוכנות עולות ויורדות וכביכול חסרה רק המנואלה - אם כי יש סטרטר - כדי להניע. כמובן יש צורך בשיפוץ היקפי של צמות חשמל, צינורות מים, התאמת שסתומים וכד' . בשורה תחתונה כל המכלולים הקריטיים נמצאים במקום ושלמים.



סרטון לפני פירוק ראש מנוע






ואחרי

משאבת כיבוי, הזנת מים מהפתח המרובע למטה, יציאת מים משני פתחים עגולים בשני הצדדים.

לפני צבע

ראש מנוע, שסתום פלטה ציל' מס' 2 עקום.

לוחית שלדה

לוחית על צד שמאל של בלוק מנוע

אחרי שיפוץ חיצוני. וואו!

אחרי שיפוץ

ה- כוכבת בתערוכת אוטומוטור גני התערוכה  16-19/4/2014

הזמנת הכבאית 

12.9.1934

תאריך ההזמנה

המאירה הגיעה ב 3.3.1936 

מבט ברברס - מפעלי תובלה

רקע: 
ב-1951 הוקמה חברת "תעשיות מחצבי ישראל", התקופה - צנע או במילים של היום - נאדה. אין כלום. 
כדי להבין מה היה אז ניקח כמה שנים אחורה, עוד באמצע שנות ה-40 השלטון הבריטי שמעולם לא היה ציוני במיוחד היה מודאג מאד ש-40% מתושבי תל אביב עוסקים במסחר מה שנקרא "סוייחרים ומעאכרים" ביידיש, אנשים שכל תועלתם לשים כסף בכיס בלי ליצר תשתית אמיתית לביסוס הארץ.
המצב בתל אביב השפיע על כל הארץ, הבריטים עזבו ב-1948 וב-1949 הגיע הצנע, מה זה צנע? אין אוכל, אין מה לגדל, אין למכור לחו"ל, רוצה לאכול? תביא תלושים. הכי מחנה מעבר בתקופת פוסט השואה.
סיפורים ותירוצים היו בלי סוף, למשל: אין תשתית, עליה עצומה של עולים ופליטים, מלחמת העצמאות שדרשה משאבים ועוד סיפורים. התשובה במילה אחת - חארטה.
העסקנים והמעאכרים דאגו לתחת של עצמם ולא לכלל. התוצאה שנות סבל בהן נדרשה עבודת שיקום ובנית תשתית בלי אמצעים. 
יחד עם זה, השלטונות התחילו להסתכל ימינה שמאלה איך לעשות כסף אמיתי ולהביא מט"ח מחו"ל, מדינת ישראל התברכה בכמה אוצרות טבע כמו מינרלים ומחצבים מאזור ים המלח והערבה ששנים רבות קודם לכן הופקו ונשלחו דרך נמל חיפה. 
חברת מחצבי ישראל ריכזה את הפקה המינרלים ותחתיה קמה "מפעלי תובלה" שעד היום עברו בה 563 משאיות. בואו נסתכל אחורה. 

ההתחלה
3 משאיות מחצבה מדגם יוקליד - Euclid - הובילו את העפרות בתוך המחצבות וקיבלו 'מספרי דלת' זאת אומרת מספר פנימי של החברה שאינו מספר רישוי, מספרים אלו היו "1" עד "3". 
לאחר מכן הוחל ברכש משאיות סמי טריילר להובלת המחצבים לנמלי חיפה ואילת כך הגיעו 3 אוטוקאר - Autocar - עם 3 סרנים דהיינו 6X4 שקיבלו את המספרים של היוקליד וכך נוצרו "1", "2", "3" חדשים.
הרכש הבא, אוטוקאר בתצורת 4X2 דווקא.
ראשונים הגיעו ב-1 ליוני 1952, הדגם ככל הנראה DC100, מנוע קמינס 12 ליטר, 165 כ"ס בסך הכל, וגיר ספייסר 5/3. בעצם אלו שני גירים מחוברים, ראשי עם 5 הילוכים בידית אחת ועוד 3 בגיר משני: 
 Low -Dircet - High. הגיר הזה סחט קללות מהנהגים בגלל חורים עצומים ביחסי ההעברה הנמוכים,  מה שדרש וירטואוזיות כמו השחלת ידיים דרך ההגה והעברת שתי ידיות יחד.
ממספר 16 בא גיר ספייסר 5/2 עם יחסי העברה משופרים וגם מנוע קצת חזק יותר. ככל הנראה 180 כ"ס, בבסיס אותו קמינס ממלחמת העולם שניה בנפח 12 ליטר, טורבו עדייו בגדר שמועה, מה שהיה בעצם סופרצ'רג'ר נכנס מאוחר יותר ועל זה בהמשך. 
 למרות המפרט החלש ביחס להיום לא ריחמו על המשאיות ועל הנגרר העמיסו 30 טון, דומה למשקל המותר כיום על נגרר 3 סרנים עם כריות אוויר וגורר חזק ומאובזר. נוסיף שלא היו מזגנים, מאוורר, רדיו, מה כן היה? כלום. בצד הבטיחותי גם אגזוז ברקס לא היה. 
הרקע לבחירת האוטוקארים היה די ברור, משאיות אלו שמשו לעבודות קשות בחיפושי נפט, שדות גז וכאלה מקומות מאתגרים, הנגררים של אז היו עם שני סרנים ללא מערכת הרמה הידראולית. 
האוטוקארים לפחות עד מספר 50, הגיעו עם צלחות ריתום תוצרת ארה"ב שישבו על כריות גומי, כריות אלו נטו לקבל חופש, וקרה כמה פעמים שהצלחת נתלשה תוך כדי נסעה והנגרר נשאר מיותם על הכביש, צרה נוספת באה מההתקן שנועל את הקינג פין של הנגרר לצלחת הריתום, ההתקן - מן ממוט מתכת היה נשבר או משתחרר וגרם להתרה לא רצונית של הנגרר על הכביש, נזכור שהתנועה דלילה בימים ההם כך נחסכו תאונות. 
כשיש ביקוש בא פיתרון, מי שזיהה  את הבעיה והציע פיתרון לצלחות ריתום משופרות היו חיים קליין בעל מסגריה עם ראש יצירתי במיוחד (כיום ח. קליין חלק מחברת תעשיות רכב נצרת עילית) ואהרונצ'יק קריבוי, לימים בעל חברת "הידרומכניקה" בבאר שבע ושותף במפעל "מתכת נגב", גם הוא בעל ידיים טובות וראש מתאים, שניהם הציעו צלחות ריתום משופרות למפעלי תובלה וללקוחות נוספים וכאן היה תיקון היסטורי קטן כאשר משאבי מדינה הופנו לתעשיה המקומית. 

אוטוקאר סינגל מספר 15 עם מיכלית מים. עם הזמן מפעלי תובלה התפתחו לכיוונים נוספים כמו הובלת מים משדה בוקר למיכל המים הגדול שנמצא על הרכס מעל העיירה מצפה רמון. 

עוד יישום לאוטוקאר סינגל -  משאית תהלוכות, הרבה לפני מצעדי הגאווה. 


  

אוטוקאר 46 היה מעורב בתאונה והוחלף בחדש שירש את המספר 46. 
 (מקור: יעקב פסח, אביו שלמה פסח נהג על ה-46 החדש) 

איצ'ה הלפרין ז"ל.  אוטוקאר 42

42 ונגרר ראשון עם מערכת הרמה הידראולית..

הסבות
מספרי 6,9, 10 הוסבו במוסך מפעלי תובלה למשאית קירור, מספר 11 להובלה כללית וירקות. 
השאסי נחתך, הותאם, הכניסו רלסים, ריתכו, גל ההינע עבר התאמה ובכלל - זה נראה כמו לגו שלח גדולים. אגב, כיום צריך סוג של נס כדי לקבל אישור שינוי מבנה דומה במשאית. 
משאיות אלו היו עדיין בשירות ב-1974, 22 שנה אחרי כניסה לשירות והרבה אחרי יציאה משירות של הסמי טריילרים מאותה סדרה. 

תמונות 

___________________________________________________

תודה: ותיקי מפעלי תובלה נהגים ועובדים: 
מתי כהן, נהג במפעלי תובלה 1953-1958, ועד פרישתו ב-1994 עבד כבוחן ראשי מפעלי תובלה.
נחמיה כץ.
יוסי  שבתאי.
עמוס שבתאי.
טוטי. 
מאיר סגל. 
זהר כהן. 
ערן הלפרין ז"ל.

ועוד טובים שעזרו:  
ד"ר אביתר רייטר, היסטוריון ומתעד תחבורה בישראל
אבשלום רביב.
יוסי קריבוי.
יעקב פסח.
רוני שרון.
רונן קלישר. 
יוחאי שנער Israel Motor Industry.
ט.ל.ח. אם שכחתי מישהו. 

___________________________________________________________

מבט ברברס - תעבורה

ככה הכל התחיל. תעבורה -  מהובלה במשאיות ממלחמת העולם השניה להובלות חריגות ומיוחדות.

תודה לצביקה רובין, שהתחיל בתעבורה כנהג ב-1972 בהמשך תכנן וניהל הובלת מטענים חריגים, שעד היום לא ברור איך עברו בכביש הארץ. ..

כמה תמונות למטה
לינק לאלבום

Taavura

The ones who made heavy haulage real,  started 1958 and growing.. 

link to  Photo Album 

sample photos below
Big credit to Zvika Rubin 

Mack DM895SX

מבט ברברס- יעקב ואייל גולן מנופים

אחד הראשונים הוא יעקב גולן שכבר בשנת 1950 ייבא שני גוררים פליטי מלחמה מסוג דאימונד טי, אחד 980 עם גג קשיח השני 981 עם גג ברזנט,  הכלים חנו במחסני נאט"ו בהולנד נרכשו והובלו לשיראל ע"י יענקלה גולן כאן התאימו להם צלחות כיוון שדאימודנ טי במקור רכב חילוץת עם ייצול שעבד גורר+ נתמך רגיל ולא כסמי טריילר.
כאשר הגיעו לארץ היו חיל החלוץ בכל מה שקשור להובלות כבדות וחריגות, דוברות לאבו רודס, דוברות לאילת, מנופים טרקטורים וכל מה שנדרש במדינה.
צי הרכב כלל גוררים חלקם נדירים מאד, לפחות בישראל:

Studebaker  US6
FWD
International 4X2

אלבום תמונות: יעקב ואיל גולן מנופים

סמי טריילר סדטודיבייקר, יעקב גולן בחזית


תודה ליענקל'ה ואיל גולן. 

מבט ברברס- סולל בונה

סולל בונה מהחברות הראשונות שעסקו בהובלת מטענים חריגים, החברה כיום חלק מחברת שיכון ובינוי מקבוצת אריסון .

התמונות באדיבות אהרון שניר לזכר אביו דב שטיינברגר ז"ל ממייסדי סולל בונה. עבד כנהג ולאחר מכן בצלם הרשמי של סו"ב, צילם את התמונות משנות ה - 60' וה-70'. 


האלבום

וכמה תמונות: